שוב הוא מתקרב ומגיע – יום התעודות! איך אתם עם זה?
לחלק מהילדים (וההורים) זה יום משמח, שמזכיר את ההצלחות שלהם ומרים על נס את ההישגים הנהדרים.
ולחלק – קצת פחות… יש ילדים שזה יום לא פשוט עבורם, שיקוף "לפנים" של קושי בלמידה, קושי ב"היאספות" אליה, של סדרי עדיפויות שונים – ושל המחיר של כל אלה.
אז הנה הצעה: בואו נהפוך את היום הזה ליום שמריע למאמץ, להשקעה ולרצון ללמוד.
כי תכל'ס, מה אני רוצה שייקחו מבית הספר?
את הרצון ללמוד, את ההנאה מהלמידה, ואת האמונה שזה אפשרי.
וגם, את העובדה הפשוטה שאם אתה רוצה לדעת משהו, אתה צריך לקחת אחריות – וללמוד, לקרוא, לתרגל… עד שתדע.
איך מריעים למאמץ ולהשקעה דווקא ביום שבו מוגשות לנו התוצאות?
הנה כמה רעיונות:
– הפכו את היום ליום מיוחד, "חגיגה משפחתית" שתתגבש למסורת קבועה, בלי קשר למה שכתוב בתעודה.
אפשר למשל לאסוף את הילדים מביה"ס היישר לארוחה משפחתית. יש לי חברה שחוגגת את היום בהליכה משפחתית לחנות ספרים, אבל בילוי משותף בים, בפיקניק, במופע סטנדאפ או בסרט – טוב לא פחות. מה שמתאים לכם כמשפחה יתאים גם היום.
– אם אתם אוהבים לתת מתנה (סמלית!), אל תקשרו בינה לבין הציונים.
תנו אותה לפני שראיתם את התעודה, כשהם מתעוררים בבוקר היום הגדול או כשהם חוזרים הביתה. צרפו כמה מילים טובות על ההשתדלות ועל הלמידה, או כל דבר אחר שמתאים לילד והוא מעודד ומחזק ("נקווה שבשנה הבאה תשקיע יותר" לא נחשב… ). גם עוגה עם ברכה היא מתנה, ואפשר גם נרות ומשאלות לשנת הלימודים הבאה.
– משקיענים? מוזמנים להכין לכל ילד תעודה מטעמכם, עם "ציונים" והערכות מעודדים למה שבאמת חשוב בעיניכם. למשל:
סקרנות ("אנחנו מתפעלים מהרצון שלך להבין הכל"),
השקעה ומאמץ ("יודעת מצוין לגייס כוחות כדי להגיע למטרה"),
נדיבות ("גאים לראות איך אתה מוכן לחלוק עם חבריך"),
וגם – עזרה לחבר, קשר טוב עם האחים, השקעה, פיזור שמחה… כל מה שחשוב בעיניכם.
יום התעודות הוא הזדמנות מצוינת לשקף לילד את הכוחות והיכולות שאנו רואים בו,
וגם, להזכיר לו ש- בלי שום קשר לשום דבר – אנחנו גאים בו ואוהבים אותו.
ותזכרו, שדווקא הילד שקיבל תעודה שאינה משמחת אותו,
הוא זה שזקוק לתזכורת הזו יותר מכולם.
כי כדי לאסוף את עצמו ולהשקיע, הוא צריך שמישהו יראה לו שהוא מסוגל.
וזה -אנחנו.
