שיא עונת הבגרויות! 11 או 12 שנה שנדמה שמתכנסות לשיא של כמה חודשים.
"שיא" כתבתי?
האמת – תקופה מתישה למתבגרים הנבחנים שלנו, פיזית ורגשית, לא משהו בכלל -להם וגם לנו.
יש יותר מתח באויר (כן לומדים, לא לומדים, איזה לחץ, למה הוא ישן על הספה עכשיו, למה היא יוצאת כשיש לה מחר מבחן ושאר "ממתקי" גיל ההתבגרות),
כל תחושת אי הצלחה במבחן מורידה את הביטחון למבחן הבא, כל אכזבה פוגעת במוטיבציה,
כל התנגשות בין פעילות לימודית לפעילות אחרת (ויש כאלו! ראה ערך "חברים") יוצרת רגשות אשמה ואי נוחות.
בקיצור, לא כייף…
שלא לומר שגם אנחנו, עם הכוונות הטובות והלחץ, לא ממש מועילים, ואפילו מדי פעם מוסיפים שמן למדורה. וכידוע בגיל הזה, כשאנחנו נוסיף שמן, המדורה תופנה מיד אלינו…
לא כייף, כבר אמרנו?
אז הנה כמה רעיונות איך לעבור את התקופה הזו בשלום,
ויותר מזה – לעזור למתבגרים המתגברים שלנו:
- 1. לזכור: הלימודים הם שלהם.
אנחנו כאן בשביל לעזור אם צריך, לא בשביל לעבור את הבגרות בעצמנו.
אנחנו לא יודעים באמת לכמה שעות לימוד הם נזקקים, מה מצבם האמיתי במקצועות שונים,
מה קצב ההפסקות הדרוש להם (הרבה, ומי שלא מאמין שיחפש מידע על משך הקשב האופייני לדור הזה),
או מה אופי הלמידה הנכון עבורם (אני הופתעתי לגלות שמה שנראה מבחוץ כמו בהייה בפלאפון, הוא בעצם קריאה בדפים מצולמים מהילדה הכי מסודרת בשכבה)
ולכן – אנחנו כאן לא בשביל ללמוד אלא בשביל לתת להם (באהבה!) את התנאים האופטימלים ללמידה.
- לעזור – (או לפחות להציע עזרה):
– בבניית תכנית למידה, במיוחד כשבחינות נצמדות זו לזו וצריך ללמוד במקביל, מיומנות חדשה יחסית.
– בצמצום מטלות הבית. ואל תיאנחו כאן ותגידו "אפשר לחשוב שהם עושים משהו". תבדקו, ואם יש מקום שאפשר להקל עליהם, זה הזמן.
– באי – התחשבנות. אם הם עומדים במטלות נוספות, למשל – אם הם מדריכים בתנועת נוער/בחוג/עובדים, אל תנפנפו ב "אה, לצופים יש לך זמן אבל כשצריך לעזור אז פתאום יש לימודים!". כי זה שהם לא "משליכים" כל עיסוק כדי ללמוד, זה אומר שהם מגלים אחריות ולומדים לאזן בין פעילויות.
– בפירגון ל"התאווררות" עם חברים, להפסקת למידה, וגם על זה אין צורך להתחשבן. שינשמו קצת.
- להתעניין!
לראות איך הם מסתדרים, לשאול איך הם מ ר ג י ש י ם עם כל הלחץ הזה, לבדוק איך היה,
להקפיד שהלחוצים שבהם לוקחים זמן לאוורור, ושהבלתי מאורגנים לא "מרימים ידיים" בשל העומס והבלגן. הצעה – אצלי הייתה תלויה על המקרר רשימת המתכונות והבגרויות, מה שהיה עוזר לי לזכור, לשאול וגם למחוק בשמחה ובקול רם כל בחינה שהסתיימה.
- לעודד!
היה מבחן לא מוצלח? עכשיו זקוקים לעידוד שלכם. לא "נו, בטח, לא למדת בכלל!" וגם לא "עוד היה לך מזל, כי לא באמת השקעת",
אלא עידוד אמיתי, כזה שנותן לגיטימציה לאי הצלחה אבל מעודד להתאושש.
- לפנק, לפנק, לפנק.
צלחת פירות שתוכנס לחדר, כוס קפה קר, הזמנה לצפייה משותפת מול הטלוויזיה עם קצת פנקת – כל מה שאתם יכולים לעשות כדי להראות שאכפת לכם ואתם מבינים (שלא לומר זוכרים) את הקושי.
ואתם יודעים מה?
בסוף זה נגמר. כמו ריצת מכשולים כזו, מתישה פיזית ורגשית, עמוסה ומעמיסה –
בסוף זה נגמר.
קחו אוויר, ושיהיה בהצלחה!
