מבוא הכרחי:
לכל גיל יש "משימות התפתחותיות" משלו, כלומר אבני דרך שהאדם הצעיר, המתפתח לנגד עינינו, צריך להשיג. בגיל הצעיר זה ברור לעין – זחילה, הליכה, דיבור ועוד.
בגיל ההתבגרות, המשימה ההתפתחותית היא "להפוך להיות אדם בוגר". קצת יותר מעורפל, אבל עם משמעויות גופניות, קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות, שאנחנו רואים את הביטוי שלהן (הלא תמיד נעים, איך לומר…) כ"מאפייני הגיל".
תזכורת חשובה: מה שתקראו כאן הוא נכון, אבל הוא בהחלט הכללה לצורך למידה.
תזכרו שכל ילד הוא יחיד ומיוחד, ושלא הכל עובר על כולם באותו האופן, ולא בדיוק באותו הגיל.
והפעם: משימת ההתפתחות הפיזית
בסביבות גיל 9-12 אצל בנות, 10-14 אצל בנים, מתחיל ייצור מוגבר של הורמונים, ובעקבותיהם מופיעים סימני מין משניים וגם גדילה גופנית ניכרת, שחלקה נסתר (למשל התפתחות מוחית) וחלקה גלוי מאוד (כמו סימני המין, קפיצת הגובה ושינוי במבנה הגוף).
הנה כמה דברים ששווה לשים אליהם לב בהקשר הזה, כי המשמעות שלהם חורגת מהעניין הפיזי, וזולגת לאווירה בבית, לדימוי עצמי ולחווית הגיל:
– כל האנרגיה האדירה שנדרשת לתהליך הזה גורמת לעלייה בצורך באוכל ובשינה.
מכירים את זה שערימת השניצלים שהכנתם ליומיים נעלמה לפני הארוחה? זה זה. שפתאום הם ישנים (כמובן, על הספה בסלון) באמצע היום? זה זה.
מה זה אומר? לא להתעצבן. הם לא עצלנים או חסרי התחשבות, הם באמת צריכים עוד אנרגיה.
וכדאי לגשת לזה ברוגע: להתארגן עם כמות האוכל (פעם רבתם איתם שיאכלו…), להציע שפשוט ילכו לישון במיטה במקום לנזוף על העצלנות ובקיצור, להתגבר על הדחף שלנו לטובת הצורך הביולוגי שלהם.
– הקצב המהיר של גדילת האיברים מייצר לפעמים מגושמות וחוסר קואורדינציה, עד שהגוף "מתרגל" למיקום קצוות הידיים וכפות הרגליים. העובדה שחלק מהאיברים גדלים מהר יותר מאחרים (רמז: אף) מייצרת את המראה ה – איך נאמר? – לא הכי חינני… נוסיף לזה סימנים "נלווים": חצ'קונים מבאסים, יישור שיניים עם הברזלים והגומיות, ועוד ועוד, לא חסר.
מה זה אומר? בעיקר שיש כאן ערעור על דימוי הגוף.
ודימוי גוף הוא אולי לא הדבר הכי חשוב (כן, כן, יופי פנימי וכל זה, אני יודעת), אבל הוא חשוב במיוחד בגיל הזה. ומכיוון שהכל סובייקטיבי, קל לעזור: לא ללגלג, לא לעקוץ, ובהחלט להחמיא. מי יזכיר להם שהם יפים אם לא אנחנו?
– זכרו שלשונות הפיזית הטבעית יש משמעות חברתית.
אצל בנים – אלו שמתפתחים מהר בד"כ ייחשבו "גבריים" ו"פופולרים" יותר. להיות "רזה" זו לא מחמאה, ולהיות נמוך בכלל קשה. אצל בנות – הקימורים שמופיעים ומעגלים את הגוף נתפסים לפעמים כ"השמנה" (מזכירה לכם שצריך שכבת שומן כדי לקיים התפתחות מינית תקינה, כן?), ואם את מבין הראשונות שהחזה שלהן מתפתח – לא קל!
באופן כללי, הגוף של המתבגר מפתיע, משתנה, מקבל משמעות חדשה גם אישית וגם חברתית, לא תמיד לטובה.
מה זה אומר? שכדאי להראות להם קצת את "פרספקטיבת הזמן". לא לבטל ("זה שום דבר, עוד מעט תגבה"), אלא יותר "כן, עכשיו אתה נמוך מרוב החברים שלך, אבל זה טבעי וזמנך גם יגיע". ואם לכם היתה חוויה כזו – זה הזמן לשתף!
ועוד משהו חשוב – נכון שדחיתם את "הוצאת השפם" "סידור הגבות" וההערות לגבי הדאודורנט? אז זה הזמן להכיר בצורך וללמד אותם איך עושים זאת. בעדינות. בואו בטוב.
כי העניין הפיזי – נכון שהוא לא העיקר – בכל זאת חשוב ולא פשוט.
עזרתנו נדרשת. בעדינות, בסבלנות, באהבה,
בלדבר אליהם כמו שהיינו רוצים שידברו אלינו,
אז כשהיינו בגילם.
